הרמז העבה ששלחו שופטי העליון בפסק דין מיום 20.9.12, בו זוכה אדם מאישומי מין, כי במקרים בהם מזוכה אדם פה אחד, אין מקום לערער לערכאה גבוהה יותר.
יש בהחלטה זו התערבות בוטה וגסה בשיקול הדעת של הפרקליטות המייצגת את אינטרס הציבור (האם יש רמז למשפט אולמרט?).
אין לבית המשפט העליון מנדט, לקבוע על מה ומי יערער בזכות לערכאה גבוהה יותר.
על לשכת עו"ד, היועץ המשפטי לממשלה ועמותות לתקינות שלטונית – להתנגד נמרצות ומייד.מדובר בזכות קונסטיטוציונית שאסור לוותר עליה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר, סגן פרקליט מחוז (לשעבר)
"רק דגי הרקק, נלכדים ע"י החוק. ללווייתנים אין הוא יכול". (ג'ון הייווד)
"הרוצים אתם חוקים טובים? שרפו את אלה הקיימים ותצרו חוקים חדשים" (וולטיר)
בית המשפט העליון– ממונה על שמירה של שלטון החוק, על תקינות ממשלתית ומוסדית ועל נורמות משפטיות וקיומם.
הפרקליטות מאידך– מייצגת את אינטרס הציבור ושיקוליו, ביחד עם שיקולים מקצועיים, שמירה על שלטון החוק ותקינותו ועל רצון לייצר מסגרות ונורמות התנהגות ונורמות מנהליות באמצעות פסיקת בתי-המשפט ובהנחיית בית המשפט העליון.
שיקולי הפרקליטות– בהגשת כתבי אישום ובהחלטה לערער, הם שיקולים עצמאיים משפטיים וציבוריים ואסור לגוף חיצוני להתערב בו, שמא נאבד את האחיזה המקצועית ושיקול הדעת העצמאי.
אין זה סוד– שבתי משפט טועים בפסיקתם.
אין זה סוד– ששופטים כבני אדם, גם טועים, גם מושפעים מדעת קהל, מתקשורת, מאידיאולוגיה, נטיות פוליטיות, לכן התערבות ורמיזות או הנחיות – לגורמים אחרים, עצמאיים בשיקולם, היא התערבות זרה ופסולה.
צא ולמד– שופט יחיד, יכול לטעות וזה כבר הוכח במציאות. שלושה שופטים – כל אחד בנפרד וכולם יחד, יכולים לטעות וכבר טעו בעבר, אז מאין הביטחון וההנחיה לא לתקן שגיאות, לא לתקן עיוותי דין?
להזכיר לשופטים ולציבור– שבאותם המקרים שהעליון הורה על משפט חוזר, והתוצאה היתה זיכוי – היה מדובר גם במקרים של הרשעה פה אחד, לפעמים בשתי ערכאות (כלומר – 6 שופטים) והיו גם מקרים של (9 שופטים). אם ההנחייה הזאת של העליון היתה בתוקף – זכאיים היו נשארים מורשעים.
בית משפט שלום– במקרים חריגים, יכול עפ"י הנחיית הנשיא של אותה ערכאה, להורות על הרכב של שלושה שופטים (והיו הרבה מקרים כאלה), והאדם מורשע או מזוכה פה אחד. האם בכך נסתם הגולל ואסור למורשע או לפרקליטות לערער.
אסור לשלול זכות קונסטיטוציונית, זכות הערעור בזכות, להבדיל מרשות, היא זכות יסוד בסיסית המבוססת על שלטון חוקי במדינה דמוקרטית, מגובה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הזכות מצויה בקודקס הפלילי והאזרחי ואין מי שיחלוק עליו או יפסול אותו.
בית המשפט העליון– לא תמיד מודע לשיקולי הפרקליטות, על עצם הגשת כתבי אישום או ההחלטה לערער.
תפקיד הפרקליטות, בין היתר, במידה והיא סבורה, שבית המשפט טועה, או שגה בפרשנות או סטה מפסיקה קודמת מנחה או נתגלה חשש לעיוות דין – לערער מיידית, שמא העיוות ישתרש או יפגע באדם חף או חסר ישע, להתגונן מפני הממסד הגדול והכוחני.
על לשכת עו"ד, היועץ המשפטי לממשלה, העמותות לתקינות שלטונית – להקים קול זעקה בטרם הרמזים של העליון יהפכו למדיניות מקובלת או הסכמה שבשתיקה.
האם העליון רצה לרמוז לפרקליטות, לא לערער על פסק דין אולמרט. יש כבר כאלה שחושבים שכן.
אם זה נכון– זה לא רק חמור, זאת סטייה משפטית שאסור שתקרה ואסור לחשוב עליה.
האם יש מקום לערער – בפסק דין אולמרט
לדעתי המקצועית – חובה לערער. יתירה מכך, הפער בין הקביעות העובדתית, בהכרעת הדין, לבין הפרשנות שבית המשפט נתן להם, הוא לא הגיוני, לא משפטי, ולא עומד במבחן ההיגיון המקצועי, לרבות פסיקות קודמות בתחום זה של בית המשפט העליון. על פי הקביעות העובדתיות – היה מקום להרשעה.
בית המשפט המחוזי (בהרכב שלושה שופטים), במשפט אולמרט, טעה קשות בפרשנות והגיע למסקנה סופית שגויה, וזיכה את אולמרט, בפרשיות העיקריות, להערכתי. ובנוסף לכך, הטיל עליו עונש מגוחך להפליא בקלותו.
בית המשפט המחוזי (בהרכב שלושה שופטים)– בפרשת הנשיא קצב, טעה קשות בפרשנות שנתן לעובדות והראיות שהובאו בפניו, והרשיע את קצב.
האם זה אומר – שאסור, או לא צריך לערער.
לדעתי– המסקנה צריכה הפוכה.
יש הבדל בין הרשעה או זיכוי משפטי
לבין הרשעה ציבורית או הרשעה ע"י הציבור או בעיני הציבור.
טכנית – אדם יכול לצאת זכאי משפטית
אך בעיני הציבור יהיה מורשע, ולפעמים הציבור גם צודק.
חזרה לפוליטיקה
טכנית, משפטית – אולמרט יכול. מעשית– נראה לי שהציבור לא יסכים לכך, ולא יעזרו מסיבות העיתונאים ויחצנות ציבורית קנויה בכסף.
אולמרט טוען– שיצא מבית המשפט זקוף קומה.
להערכתי– זקוף קומה – אבל מתחת לשולחן.
הערות והרהורים בעקבות המשפט:
1. הספקולציות על חזרתו של אולמרט לפוליטיקה, בראש מפלגה חדשה של אוסף עריקים, בראשות רמון, לבני, אולמרט –בעיצומן.
2. ברגע שיתחילו לצטט קטעים מפסק הדין על מעללי אולמרט, מעטפות הכסף שקיבל, תרומות משולשות, נסיעות המשפחה, קופת נסיעות מתרומות כפולות - הציבור יתקומם. הכתם שדבק באולמרט מבחינה ציבורית, ביחד עם רמון "המנשק" – לא יועילו.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
